יוסי מראות נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

ב"כ התובעת: עו"ד גדליה

ב"כ הנתבעת: עו"ד שלו

פסק דין

רכב של התובעת נפגע בתאונה שארעה ב-31/5/07 (התאונה). הנתבעת, מבטחת הרכב, הפנתה את הרכב לתיקון במוסך הסדר. התובעת טוענת כי התיקון שבוצע היה לקוי וכי היה על הנתבעת להורות על השבתת הרכב. מכאן תביעתה.

מצאתי לדחות את התביעה שלא הוכחה.

עובדות

ב-16/10/06 רכשה התובעת רכב מסוג טויוטה היי-לקס מספר 74-284-23 (הרכב) וביטחה אותו בביטוח מקיף אצל הנתבעת. הרכב הוא משנת ייצור 2000, יד רביעית ומד-האוץ שלו עמד על מעל 200,000 ק"מ. ב-2003 עבר הרכב תאונה קשה ונקבע על ידי המבטחת דאז "אבדן להלכה". שרידי הרכב נמכרו, הרכב שופץ, הוחזר לכביש ובהמשך נמכר לתובעת שלטענתה לא ידעה על השבתתו.

ב-15/4/06 החליפה התובעת את מנוע הרכב במנוע משומש אחר [נ/3 ו-נ/4]. גם המנוע החלופי לא היה תקין והתחמם ולכן עבר טיפול "אוברול" [עמ' 21 משורה 18 ועמ' 22 משורה 1].

ב-31/05/07 ארעה התאונה בה נגרם לרכב נזק בצידו השמאלי ונפגעה השלדה. שמאי מטעם הנתבעת, מר אמנון ברודי, בדק את הרכב והורה על תיקונו במוסך הסדר בשם "טורינג-ליין".

ב-12/06/07 הרכב נבדק במוסך מורשה (מ.מ.מ. הבוחנים) ועבר בדיקת תקינות המיועדת לרכבים שנפגעו בתאונה, כנדרש בתקנה 309 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (תקנות התעבורה).

ב-9/8/07 הוחלף מנוע הרכב פעם נוספת משום שהתחמם. אין חולק שהחלפת המנוע אינה קשורה לתאונה [עמ' 22 משורה 1]. לטענת התובעת לאחר החלפת המנוע החלו רעידות במנוע ולאחר בדיקה נמסר לה שהרעידות נגרמות משום שתיקון השלדה היה לקוי וגרם לתזוזה בתושבת המנוע.

ב-4/6/08 (לאחר כשנה) נכשל הרכב במבחן שנתי לאחר שנמצאו סדקים בשלדה וליקויים במיסבי הגלגלים, בתיבת ההגה ובתפוח ההגה ובתותבים לקפיצים. כתוצאה מכך הושבת הרכב.

ב-14/06/10 (לאחר הגשת התביעה) נגנב הרכב והתובעת פוצתה בסכום של 32,222 ₪.

טענות הצדדים

התובעת טוענת ששמאי הנתבעת העריך את הנזקים לרכב בחסר והיה עליו להורות על "אבדן להלכה" שהיה גורם להשבתתו ומזכה את הנתבעת בפיצוי מלא. לטענתה היה על השמאי לשלוח את הרכב לתיקון במוסך המתמחה בתיקון שלדות ולא במוסך הסדר, דבר שהיה מייקר את התיקון ומביא להכרזה על אבדן להלכה, אולם השמאי ביקש לחסוך בכסף ופנה למוסך הסדר. התובעת מוסיפה כי התיקון במוסך ההסדר היה לקוי וגרם לרעידות במנוע משום שהעיוות בשלדה לא אפשר התקנת המנוע החדש באופן ראוי. עוד נטען כי קורת השלדה תוקנה בחום ולא במתיחה דבר שגרם להחלשתה ולסדקים שהביאו להשבתת הרכב. התובעת תובעת את שוויו הרכב לפני הפחתות בקיזוז הפיצוי שקיבלה לאחר גניבת הרכב (28,778 ₪) וכן נזקים נוספים בסך 33,374₪ כולל השבתת הרכב, אגרות רישוי ועלויות השמאי והבדיקות שנעשו. סה"כ 62,152 ₪.

הנתבעת משיבה כי נהגה כדין וכי חוות-דעת השמאי מטעמה היתה מבוססת וראויה ואושרה בחוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית-המשפט. הנתבעת מדגישה כי מדובר ברכב "ותיק" שנסע מרחקים ארוכים ועבר מספר תאונות ותיקונים רבים, ואין כל הוכחה כי הסדקים בשלדה נגרמו כתוצאה מהתיקון שנעשה לאחר התאונה. לעניין זה מפנה הנתבעת לכך שלאחר התאונה עבר הרכב בדיקת תקינות לפי תקנה 309 שבודקת גם את השלדה ולא נמצאו ליקויים כלשהם. הנתבעת מדגישה כי התובעת פוצתה ממילא בשווי הרכב שנגנב ולכן גם אם תתקבל הטענה שהיה על השמאי להשבית את הרכב אין מקום לפיצוי כלשהו. אשר לראשי הנזק האחרים – אלה לא הוכחו ולא הוצגו, למשל, ראיות בנוגע לעלות שכירות רכב חילופי או להפסדים שנגרמו בתקופת השבתת הרכב.

דיון

הצדדים הגישו מסמכים רבים ובבית-המשפט העידו מר אבנר נח, מנהל הרכב של התובעת; מר דני סער, שמאי מטעם התובעת; מר אמנון ברודי, שמאי מטעם הנתבעת; מר יחיאל שהם, שמאי מטעם בית-המשפט; ומר יהודה דרומר, שבדק את הרכב אחרי התאונה הראשונה ב-2003.

לאחר שמיעת העדויות מצאתי כי הוכחו העובדות הבאות: בתאונה מ-2003 לא נפגעה שלדת הרכב; בתאונה מ-2007 נפגעה השלדה ונדרש תיקון; ניתן לתקן שלדה בכל מוסך מורשה, שכן הדין אינו מחייב הסמכה מיוחדת לתיקון שלדות; עם זאת מוטב שפגיעות שלדה קשות יתוקנו במוסך המתמחה בשלדות; מוסך טורינג ליין בו תוקן הרכב אינו מתמחה בשלדות; עדיף לתקן שלדה ב"מתיחה" אולם לא תמיד ניתן לעשות זאת; במהלך התיקון נחתך "חלון" מלבני באחת מקורות השלדה; תיקון שכזה עשוי להחליש את השלדה; לאחר התיקון עבר הרכב בדיקה לפי תקנה 309 ונמצא תקין; הרכב חזר לשימוש והסדקים בשלדה התגלו כשנה אחרי התיקון.

קיימת מחלוקת בשאלה האם הפגיעה בשלדה היתה קשה והצדיקה השבתת הרכב או פניה למוסך המתמחה בשלדות וכן בנוגע למשמעות ומשקל בדיקת התקינות שנערכה.